פסק-דין בתיק תע"א 3668-09

1. הנתבעת מפעילה רשת לממכר כריכים. התובע הועסק בסניף הרשת ברחוב הלל בירושלים, כמוכר כריכים ואחראי משמרת. התובע הועסק כעובד שעתי.
2. בתביעה שבפנינו עותר התובע לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, לרבות ביום חג, בצירוף פיצויי הלנה, פדיון ימי חופשה ופיצויים לדוגמא.
3. בהליך התקיימה ישיבת הוכחות אחת. מטעם התובע העיד התובע עצמו.  מטעם הנתבעת העיד בעליה של הנתבעת, מר לירון בן זיקרי. בהסכמת הצדדים התברר ההליך בדן יחיד, משנציגי הציבור הוזמנו לדיון אך לא התייצבו. הצדדים סיכמו פרשותיהם בכתב. לאחר הגשת סיכומי הנתבעת עתר התובע למחיקת חלק מטענות הנתבעת בסיכומיה. לאחר שהתבקשו תגובות הצדדים קבעתי כי העניין ידון במסגרת פסק הדין, ועל כן אשוב לעניין זה בהמשך הדברים.
4. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלה:

[א] מה היא תקופת עבודתו המדויקת של התובע.

[ב] מה הוא גובה השכר השעתי עליו הסכימו הצדדים.

[ג] האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, לרבות ביום חג ובאיזה שיעור. ככל שיקבע שהתובע זכאי להפרשי שכר כאמור, האם עומדת לו הזכות להלנה בגינם. אטעים כי בשים לב לשיעור הקרן בה מדובר, זו היא עיקרה של המחלוקת בין הצדדים.

[ד] האם זכאי התובע לפדיון חופשה ובאיזה שיעור. 

[ה] האם זכאי התובע לפיצויים לדוגמא.

להלן תדון כל שאלה כסדרה ובמסגרתה נסקור גם את טענות הצדדים.

5. תקופת עבודתו של התובע - לאורך מרבית ההליך, קרי עד לסיכומיו, טען התובע בתוקף כי הועסק בנתבעת מיום 1.11.2008 ועד ליום 26.6.2009. הטענה חזרה על עצמה בכתב התביעה המקורי (סעיף 4), בכתב התביעה המתוקן שלימים הוגש (סעיף 4), בישיבה המקדמית של בית הדין בה נוסחה רשימת המוסכמות והפלוגתאות (ראו: מוסכמה מספר 1 ופלוגתא מספר 1) ובתצהיר עדותו הראשית (סעיף 2). זאת על אף שלמצער, ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן נמצאו בידי התובע דו"חות הנוכחות שערכה הנתבעת, שעל תוכנם לא חלק, ומהם הוברר כי בחודש נובמבר 2008 הועסק מיום 26.11.2008 בלבד, ולמשך כשתי משמרות עבודה בלבד. כן עולה מהם שיום עבודתו האחרון היה 24.6.2009. בחקירתו הנגדית טען התובע תחילה, כי החל לעבוד באמצע חודש נובמבר או בתחילתו (עמ' 9, שורה 6) אולם בהמשך נאלץ להודות כי רישומי הנוכחות משקפים את המצב לאשורו (עמ' 9 שורות 9 - 11). אשר על כן ובסיכומיו הסכים כי " ...תחילת העבודה תהא 26.11.2008 " אולם לא התייחס למועד סיום יחסי העבודה.
6. משאין חולק כי דו"חות הנוכחות שערכה הנתבעת משקפים את מצב הדברים לאשורם הריני קובעת כי התובע הועסק בנתבעת מיום 26.11.2008 ועד ליום 24.6.2009.
7. גובה השכר השעתי - לשיטת התובע, הוסכם בין הצדדים כי בשלושת חודשי עבודתו הראשונים ישתכר 22 ש"ח לשעה ולאחר מכן יועלה שכרו השעתי ל - 23 ש"ח לשעה. לטעמו, הדברים נלמדים הן מעדותו והן מהנתונים המופיעים בתלושי השכר. התובע מדגיש כי רכיבי השכר ששולמו בתלושים אינם משקפים את מצב הדברים הנכון וכי בסיס השכר פוצל שלא כדין. ליתר דיוק, התובע גורס כי אם נכפול את מספר שעות העבודה המופיעות בתלוש השכר בשכר היסוד וברכיבים שכונו 'הבראה' ו'תמורת חופש', שאינם מעידים על רכיבים אלה אלא הם חלק מהשכר השעתי, נשתכנע כי הדין עמו. הנתבעת מצדה גורסת, כי הסכימה באמצעות אחד ממנהליה, מר תומר עובדיה ובאישורו של מר בן זיקרי, כי שכרו השעתי של התובע יעמוד על 21 ש"ח, וכי מעולם לא דובר, ובוודאי שלא הוסכם, על שכר שעתי גבוה יותר.
8. לאור המסכת הראייתית שנפרשה בפני דעתי היא כי התובע התקבל לעבודה ונקבע עמו כי בתחילה ישתכר שכר שעתי בגובה שכר המינימום שנהג אותה עת. אשוב ואזכיר כי בחודש נובמבר 2008 התובע עבד משך יומיים בלבד. בתום חודש עבודה מלא, קרי, בתום חודש דצמבר 2008, ומשהשתכנעה הנתבעת כי המדובר בעובד מתאים, הועלה שכרו השעתי משכר המינימום השעתי שנהג אותה עת, והוא 20.7 ש"ח לשעה, לשכר שעתי של 22 ש"ח לשעה. שכר זה השתכר התובע משך חודשיים ימים, קרי בחודשים ינואר ובפברואר 2009. בחודש מרץ 2009 הועלה שכרו השעתי של התובע פעם נוספות לכדי 23 ש"ח לשעה. שכר שעתי אחרון זה, שולם לתובע עד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים בשלהי חודש יוני 2009. הטעמים למסקנותיי אלה יפורטו מטה.
9. גרסת הנתבעת, לפיה הוסכם בין הצדדים על שכר שעתי קבוע בן 21 ש"ח אינה סבירה בעייני שכן אינה משתלבת ומסתברת עם המסכת הראייתית. כך לו הייתה גרסתה נכונה, הרי שהדעת נותנת כי הדברים היו משתקפים בתלושי השכר. אלא ששכר שעתי בגובה 21 ש"ח מופיע בתלושים רק החל מחודש מרץ 2009. זאת ועוד, לגרסתה המדובר הוא באדם בעל עבר פלילי (סעיף 6 לסיכומי הנתבעת) שהנתבעת ביקשה ליתן לו הזדמנות להשתלב בשוק העבודה. כעולה מחקירתו הנגדית של התובע, אכן, קודם לעבודתו בנתבעת מעולם לא הועסק (עמ' 10, שורה 7, עמ' 13 שורות 5 - 14). אשר על כן, סבירה בעיני המסקנה כי למצער, בחודש עבודתו המלא הראשון ביקשה הנתבעת לבדוק שאכן התובע מתאים לעבודה אצלה ועל כן הציעה לו שכר שעתי בגובה שכר המינימום בלבד.
10. לאחר שהנתבעת השתכנעה כי התובע אכן מתאים לעבודה בשרותה, ומשמדובר בעבודה פיזית לא קלה, הועלה שכר התובע בהדרגה. מסקנה זו זוכה לאישוש מדברי התובע בחקירתו הנגדית בה אישר ש" זה היה שקל מעל המינימום" (עמ' 10 שורה 4). אמנם טען כי זהו השכר שעליו הוסכם בין הצדדים מלכתחילה. אלא שבשים לב לעובדה כי גם לגבי עניינים אחרים, דוגמת מועד תחילת העבודה, לא דייק, הרי שלא מן הנמנע כי אותה העלאה התבקשה והתקבלה רק בחלוף חודש עבודה מלא, קרי מחודש ינואר 2009 וכפי שהדברים באים לידי ביטוי בתלושי השכר. אוסיף כי בנקודה זו עדיפה בעיני גרסת התובע, לפיה כדי ל'חלץ' מתלושי השכר את גובה השכר השעתי הנכון אכן יש להביא בחשבון גם את הרכיבים שכונו 'הבראה' ו'תמורת חופש'. כך לדוגמא, על פי האמור בתלוש השכר לחודש ינואר 2009 התובע עבד 187 שעות. 187 * 22 ש"ח = 4,114 ש"ח. עיון בתלוש השכר לחודש זה מגלה כי ברכיב 'משכורת' שולמו 3,870.9 ש"ח ואילו ברכיבי ההבראה ותמורת החופש 121.55 ש"ח בכל אחד. צא ולמד, 3,870.9 + 121.55 + 121.55 = 4,114 ש"ח (בדיוק). בדיקה של כל תלושי השכר מחודש ינואר 2009 ועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים מגלה את אותו מצב דברים בכל אחד מן החודשים.
11. כללם של דברים, על יסוד כל האמור הריני קובעת כי בחודשים נובמבר ודצמבר 2008  השתכר התובע 20.7 ש"ח לשעת עבודה. בחודשים ינואר ופברואר 2009 השתכר התובע 22 ש"ח לשעת עבודה. בחודשים מרץ, אפריל, מאי ויוני 2009 השתכר התובע 23 ש"ח לשעת עבודה. 
12. עבודה בשעות נוספות בפועל - בראש יאמר, כי נוכח האמור בדו"חות הנוכחות, שכאמור תוכנם מקובל על הצדדים, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד בפועל שעות נוספות ואף אין מחלוקת על היקפן המדויק. אלא שהצדדים חלוקים לגבי שיעור הגמול המגיע בגינן. הנתבעת מצדה מוסיפה וטוענת כי העבודה בהיקף הכולל שעות נוספות לא הייתה על דעתה. לאמור, לא מקובלת אצלה, לא נדרשה על ידה והיא הסכינה עמה רק נוכח מצוקתו של התובע והצורך שלו להשתכר יותר (סעיף 16 לתצהיר מר בן זיקרי ועמ' 15 שורה 16). התובע מצדו טוען כי אולץ לעבוד שעות ארוכות מאד ובמשמרות כפולות (סעיף 4 לתצהיר התובע). אולם בחקירתו הנגדית הודה, כי על אף שתחושתו היתה שאם לא ייעתר לבקשות הנתבעת לעבוד בהיקף הכולל שעות נוספות יפוטר, הרי שדברים אלה לא זכו לביטוי מפורש מאת מי מטעם הנתבעת וכי היחס אליו היה ראוי (עמ' 9 משורה 22 ועד עמ' 10, שורה 1).
13. נוכח התרשמותי מעדויות הצדדים דעתי היא כי העבודה במתכונת הכוללת שעות נוספות נעשתה בהסכמה הדדית. התובע, נוכח מצבו האישי הלא פשוט, אותו תיאר בחקירתו הנגדית (עמ' 12 שורות 27 - 29), ביקש להשיא שכרו ככל הניתן, עובדה שגם עליה עמד בחקירתו הנגדית (עמ' 10, שורות 7 - 8). על כן רצה וביקש לעבוד בהיקף הגדול ביותר האפשרי. הנתבעת מצדה, לא התנגדה נוכח עומס העבודה אצלה שבא לידי ביטוי בדו"חות הנוכחות המשקפים את שעות פעילותה הרבות. מכל מקום, והלכה ולמעשה גם הנתבעת מסכימה, אף שלטענתה 'לפנים משורת הדין' ולא מתוך שורת הדין, כי את הגמול בגין עבודה בשעות נוספות עליה לשלם לתובע. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא וכאמור לשיעור הגמול הנכון, ולכך אפנה עתה.